היריב הקשה ביותר

 "מיהו היריב הקשה ביותר שלך?" הקשיתי פעמים רבות בפני תלמידי הקראטה.  אימון בספורט בכלל, ובאומנויות לחימה בפרט, מצריך משמעת עצמית, התמדה והתגברות יומיומית על קשיים ומשברים.  הרבה מחויבות וכוח רצון דרושים כדי לא רק לעבוד קשה, אלא גם לכאוב ולעתים לחטוף מכות.  למרות הדימוי של קרבות מול יריבים בשר ודם, המאבק העיקרי של העוסק באומנות לחימה הוא – בו עצמו. 

במהלך חייו, יריביו של אדם משתנים ומתחלפים.  אולם יריבו המאתגר ביותר, לעולם נותר עם האדם.  נשאר עמו כמו בית לצב וכמו צל לגוף.  היריב הקשה של כל אדם, כמו גם של חברה ומדינה – הינו הוא עצמו.

בפרשת "וישלח" בספר בראשית, פרק ל"ב, מתוארת חזרתו של יעקב לארץ כנען לאחר שנים בהן שהה בבית דודו לבן, נשא ארבע נשים וצבר רכוש.  יעקב, אשר ברח מבית אביו מפחד נקמתו של אחיו הבכור עשיו, עדיין חושש מחמת זעמו של אחיו, ממנו גזל את הבכורה ואת ברכת אביהם יצחק.  

בפרשה מתואר סיפור מאבקו של יעקב אבינו באיש מסתורי.  בלילה שלפני המאבק, ערב פגישתו הגורלית עם עשיו, יעקב עסוק מאד.  עסוק בהכנות ואחוז בחרדות.  כך מפרש רש"י ומתמצת את הכנותיו של יעקב: "התקין עצמו (יעקב) לשלשה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה."  

וכך מתפתח הסיפור:

תחילה, שולח יעקב מתנות פיוס לאחיו עשיו.  כאשר שבים נושאי המתנות ומדווחים על היקף כוחו של עשיו, חרד יעקב לגורלו ולגורל משפחתו ומחלקם לשני מחנות, בהיערכות לאסון: "וירא יעקב מאד ויצר לו.  ויחץ את העם אשר אתו... לשני מחנות.  ויאמר, אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו – והיה המחנה הנשאר לפליטה."

בהמשך מתפלל יעקב בצרתו: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים..."  לבסוף עובר יעקב את הנהר לקראת הקרב הגדול מול אותו "איש" מסתורי ושם נערך להיאבק לבדו: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר."

ואז, לאחר מאבק איתנים באותו "איש" במשך כל הלילה, ממש עם עלות השחר, מכריע יעקב את יריבו ומקבל את שמו הקבוע, שם אותו נושאים אנו עד עצם היום הזה: "...לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ -  כִּי אִם יִשְׂרָאֵל."

חכמים ומלומדים ממני פירשו את פרשת המאבק של יעקב ב"איש".  סבורני כי המאבק העיקרי והמשמעותי ביותר של יעקב אבינו, לא היה באותו איש מסתורי ואף לא באחיו עשיו.  יעקב זכה בשם "ישראל" בזכות התגברותו על עצמו.  התגברותו על חרדותיו.  על תסביך האח הקטן אשר קיבל את הבכורה ואת ברכת אביו יצחק, בזכות מניפולציה של אמו.  התגברות על עכבות ועל  פחדים.  רק כאשר גבר על עצמו, היה יעקב מוכן וראוי להיות "יעקב אבינו - ישראל".

ומיעקב-ישראל למדינת ישראל.  יש הטוענים כי אחת הסיבות להתמהמהות השלום היא חששם של היהודים במדינת ישראל מהיום בו יוותרו ללא אויבים מבחוץ וייאלצו לריב רק זה בזה... אמירה זו בוודאי אינה נטולת ציניות, אך גרעין אמת אולי טמון בה. 

אז, בעודה מתמודדת עם אינתיפאדת הסכינים, עם חרמות וגינויים, עם מחאות מבפנים, וזו רק רשימה חלקית, מיהו אם כן היריב המשמעותי והעיקרי של מדינת ישראל אשר מתקרבת לשנתה השבעים?

במבט ממעוף הציפור על השתלשלות ההיסטוריה של העם היהודי, ניתן להבחין כי בשלב המתנות והמנחות לפיוס צרינו ואויבינו, כבר היינו (ואפילו התמחינו בכך בתקופות שונות של ההיסטוריה היהודית).  בשלב החרדה מקטסטרופה היינו גם היינו, כולל די לאחרונה.  רשימה חלקית ומודרנית של חרדות קיומיות, כוללת את "מאתיים ימי החרדה" בתקופת מלחמת העולם השנייה ("תכנית מצדה על הכרמל"), את תקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים ואת החשש מחורבן בית שלישי בימיה הראשונים של מלחמת יום כיפור.  אך שמא הקרב הגדול והאמיתי, זה שאחריו מקבלים את שם הקבע, עדיין לפנינו?

ומה עשויים להיות מאפייני קרב זה?  

·       פערים חברתיים וכלכליים גדלים והולכים?

·       קושי בהגדרה (לעצמנו, קודם כל) של גבולות קבע למדינת ישראל?

·       הכרה והתמודדות עם האתגר הטמון בריבונות, של עם אשר רוב שנות קיומו הורגל לתפוס עצמו כמיעוט מהגרים נטול ריבונות?

·       הפער בין אידיאלים למציאות, בין "עם סגולה" ל"סתם עם ישראל"?

·       הגעה לדרגה גבוהה יותר של סובלנות, קבלת השונה והאחר?

·       היכולת לסלוח לאלו שרדפו וצררו אותנו?

·       תרגום הציווי "לעובדה ולשמרה" (בראשית ב', 15) לשמירה על ניקיונה, אדמתה ואווירה של ארץ ישראל?

ושמא כל אלו יחדיו, ועוד?