על כסף, חברים ושמחה לאיד

אחת השמחות הנפוצות במדינת ישראל היא השמחה לאיד. איש העסקים נוחי דנקנר מסב לאחרונה לרבים שמחה זו.  את דנקנר פגשתי בנסיבות מיוחדות של זמן ומקום.  להלן קטע ממכתב אישי שכתבתי לו בראש השנה תשע"ג: "נוחי, נפגשנו לראשונה ב-2006, לאחר מלחמת לבנון השנייה.  עמיתי ואני שאפנו להקים קמפוס אקדמי חדש למרגלות החרמון, וההתקפה על הגליל רק הוסיפה דלק למדורת המוטיבציה שלנו.  אתה החלטת שצריך לעשות מעשה, והעלית את יעד התרומה למדינה למקום השני ביעדי קבוצת אי די בי.  באנו למשרדכם בעזריאלי כדי לשכנע אותך להשקיע בתל חי. השקעה שפירותיה המובטחים לא היו יצירת ערך כספי לבעלי המניות של IDB  אלא יצירת ערך לבעלי המניות של מדינת ישראל – עם ישראל. ממה שלמדתי עליך לפני הפגישה היה נראה לי ששפת הקראטה תדבר אליך.  ואכן כך היה.  לאחר שצעקתי מול עיניך צעקת קרב מלווה באגרוף לפנים כדי להמחיש את עיקרון ה"קימה", במקום לזרוק אותי לרחוב ממרומי המגדל, הצהרת שאתה מגיע לביקור בצפון.  הגעת לתל חי שבוע לאחר מכן עם רמי, חיים ודוד.  עמדת אתנו על גבעת הקמפוס החדש, אמרת שזו ארץ ישראל היפה שצריך לחזק ולטפח, וכך הונחו היסודות לספריית אי די בי וניתנה התנופה להקמת הקמפוס החדש.    כשש שנים עברו מאז.  אתה הפכת לסמל הטייקונים בישראל ולמטרה לחצי ביקורת, קנאה וטינה.  אך אני, כל פעם שאני רואה את תמונתך בעיתון, אני נזכר בנוחי דנקנר בעל הנשמה היתרה שישב אתנו בחדר הישיבות הצנוע בתל חי, התרגש עד דמעות מהחלומות שהוצגו לו, הצהיר על מחויבותו העמוקה, ועומד בה עד הסוף גם כשגלגל רווחי החברות מתהפך..."   ג. הוא יהודי צנוע ונדיב מארה"ב, שהיה מגדולי התורמים בקרב הקהילה היהודית-אמריקאית.  בעקבות המשבר הכלכלי של 2008 הוא איבד את העסק שלו, ובעקבותיו גם את מרבית יכולתו הפיננסית.  כשפגשתי אותו בעירו כמה חודשים לאחר הנפילה הכלכלית, שאלתי את ג.: "כמה מהאנשים שהחשבת לחברים שלך כאשר היית בשיאך הפיננסי, עדיין נחשבים בעיניך כחברים?".  "איזו שאלה?" ענה לי ג. ללא היסוס. "כולם". חייכתי בשמחה והצעתי לו לראות את המשבר שעבר עליו כברכה: "רק עכשיו, כשאין בידיך את היכולת להעניק תרומות נדיבות ולעשות עסקאות ענק, אתה יודע מי באמת חבר שלך.  אולי נעשה עמך חסד גדול...". נוחי דנקנר, שעד לאחרונה היה המלך הבלתי-מעורער של עולם העסקים הישראלי, שכה רבים חיזרו על פתחו, התחככו באבק הכוכבים שלו וייחלו להיות בין אנשי חצרו, עומד כעת בפני מצב דומה למצבו של ג., וקשה אף יותר. אני מאחל לו שיוכל לענות לעצמו על שאלת "מי באמת החברים שלי" כפי שענה ג.     שגיא מלמד מתגורר עם משפחתו במצפה הושעיה שבגליל. הוא מכהן כסגן נשיא לקשרי חוץ במכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן, וכמדריך ראשי במועדון הקראטה של הושעיה. שגיא הוא מוסמך אוניברסיטת הארוורד בלימודי המזה"ת עם התמחות בפתרון סכסוכים.  ספרו "בנארצי" יצא לאור ב- 2012 בהוצאת אחיאסף ותורגם לאנגלית כ- Son of My Land ב-2013.  ליצירת קשר: Melamed.sagi@gmail.com