אלפים שאפו. מאות
התאימו. עשרות התחילו מסלול. ואתם סיימתם אותו וקיבלתם את כנפי החתול.
בשבוע הראשון לטירונות, לפני כשנה וחצי, נכנס מפקד הצוות ל. מאוחר בלילה
לחדרכם, הדליק סטיקלייט והצהיר: "בשביל להיות לוחם ביחידה הזו צריך לעבוד קשה
מאד." אמר ויצא. ואכן קשה מאד עבדתם.
לאחר מספר חודשים בצבא חלק אתי גיא את תובנתו הראשונה לגבי מהות
השירות הצבאי: "הבנתי אבא. מהצבא
יוצאים עם שלושה דברים: חוויות, פציעות וחברים." אז חוויות היו ויהיו למכביר. רשימת הפציעות שהייתה מנת חלקכם ארוכה וכואבת
מלהזכיר. ולגבי חברים – כמה אינטימי יותר
אפשר להיות עם חבר לצוות, מאשר לישון בצמד, מחובקים בתנוחת כפיות כדי לא לקפוא
בליל חורף בהיר, חגורים בווסט ופק"לים, מצחינים משבוע ללא מקלחת, דחוקים בתוך
מערת עזים בשבוע מילוט במדבר?!
יכולות וייעודי היחידה נחשפו בפניכם בהדרגה. בשלב מתקדם בתהליך ההכשרה סיפר לי גיא:
"פתאום התחוור לי שאם חס וחלילה טייס יאלץ לנטוש את מטוסו אי-שם בארץ אויב,
כל המדינה תירתם להצילו. טייסות יוזנקו,
יחידות יוקפצו, כוחות ינועו, גנרלים יורידו פקודות. אך בסופו של דבר יהיו אלו אנחנו, המכונים
"חתולים", בקצה הכבל של המסוק. זו
תהיה אחריותנו לחלץ את הטייס ולהחזירו הביתה בשלום. אז הבנתי איזו אחריות מטילים עלינו ולאיזה
ייעוד אנחנו מוכשרים."
בטקס הסיום של מסלול ההכשרה הבטתי מסביב וסקרתי את פניהם הנרגשות של
בני המשפחות. ניסיתי להבין את משמעות
ומקור הדמעות שנצצו בעיני כה רבים מאתנו, אבות ואימהות, סבים וסבתות, אחים
וחברות. דמעות גאווה גדולה – כמובן. דאגה לבנים ולשלומם – כמובן. אך היה שם עוד משהו. היו שם תימהון והפנמה של העובדה שזהו זה. שהילד שלא מזמן ליווינו לכתה א', חגגנו לו בר
מצווה, הקראנו לו סיפור לפני השינה, הילד הזה מהיום קשור בקצה הכבל של המדינה,
נושא על כתפיו שאך אתמול נשאו ילקוט לבית הספר, את האחריות לחלץ כל חבר, כל אח, כל
אב וכל חיילת, בכל שעה, מכל מקום ובכל מצב.
היו אלו דמעות של גאווה מהולה בעצב מהול בתימהון. בעיני שלי נקוו עוד כמה דמעות. גם הן בתמהיל יהודי של שמחה ועצב. טקס הסיום התקיים בתאריך א' בסיון, בדיוק ביום
השנה ה-20 לפטירתה של אמי זהבה ז"ל. אתה גיא, היית נכדה הבכור. קבל חיבוק חזק וגאה גם מסבתא.
במסלול ההכשרה המגוון שלכם למדתם לירות, לצנוח, לגלוש, לצלול, לפרוץ,
לטפס. התאמנתם בלוחמה זעירה, במילוט, בהישרדות,
ברפואת חירום ובמגוון תחומים ויכולות. איני
מכיר צבא נוסף בעולם המשקיע כה רבות במיון, בהכשרת ובהפעלת כוח מחלץ כמוכם. זהו אחד מסודות עוצמתו של צבא ההגנה לישראל. ללא היכולת והמחויבות הזו יהיה הצבא שלנו פחות חזק
ונחוש פחות.
סיסמת היחידה לשורותיה הצטרפתם כלוחמים-מחלצים מתמצתת את ייעודה: "בצרה
קראת ואחלצך" (תהלים פ"א). כל
חיל וחיילת בצה"ל יודעים, כי אם יקלעו לצרה במילוי משימתם, והיה זה באוויר,
בים, ביבשה ומתחת לה, בגבולות הארץ או מעבר להם, אתם תבואו, כמלאכי חתול, להשיבם
הביתה.
ולסיום, בקשה אישית: בחתירתכם להצלת ולחילוץ חיילי צבא ההגנה לישראל –
זכרו לשמור גם על עצמכם!
*מוקדש לבני גיא ולחבריו בוגרי מחזור מ"ב של יחידת 669
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה