עשרים שנות נישואין, אהבה לנופים ולטבע והתשוקה לחוות ביחד, באוויר הפתוח, מחוץ לקופסת המכונית ובצורה בלתי-אמצעית את נופיה המרהיבים של שוויץ, הביאו את בטסי ואותי לטיול אופניים לאורך נהר הריין. כל בוקר השארנו את תיקינו במשרד הקבלה של המלון, עלינו על האופניים, ורכבנו כששים ק"מ לאורכו של שביל אופניים סלול ברובו ומסומן היטב, עד שהגענו אחר הצהריים למלון ביעדנו הבא, שם חיכו לנו חפצינו.
בסיומו של יום נסיעה ארוך ומהנה לאורכו של הנהר, הגענו לעיירה קטנה בשם בוכס (Buchs), על גבול שוויץ וליכטנשטיין. בכוחותינו האחרונים, כשעכוזינו כבר זועקים למנוחה, התגלגלנו למלון, החנינו את האופניים, וטיפסנו במדרגות הלולייניות לחדרנו, משתוקקים לשטוף מגופנו את זיעת הדרך ולהתרענן מעט לפני היציאה לארוחת הערב.
בחדר המלון חיכתה לנו קבלת פנים נעימה בדמותה של סלסלה גדולה מלאה בפרליני שוקולד שוויצרי משובח, מלווה בברכה לבבית לכבוד יום הנישואין מבעלת המלון, אשר יחסה החם עמד ביחס הפוך לשליטתה האפסית בשפה האנגלית. המקלחת החמה והארוכה הרפתה את שרירינו היגעים, שחררה את המכווצים שבהם, ולאחריה השתרענו על המיטה הרחבה, האכלנו זה את זה בשוקולד, ובטסי לקחה לידה את שלט הטלוויזיה והתחילה לזפזף ולחפש תחנה המשדרת באנגלית. מאז שנולד בננו הראשון, אין בביתנו טלוויזיה. אנו מאמינים שילדינו ואנו חשופים למספיק זבל והבל גם ללא טלוויזיה בבית. אך הרגלי ילדות לא מוחקים בקלות. זפזוף בערוצים היא מחלת ילדות של אשתי, אשר גדלה באמריקה בשנים בהן טלוויזיה הייתה הבידור הביתי העיקרי.
לא חסרים באירופה דברים יפים לתייר לצפות ולחוות. טלוויזיה איננה אחד מהם. רובם המכריע של ערוצי הטלוויזיה באירופה הם מדובבים, בשפה המקומית. לא פלא כי רמת האנגלית בחלק משמעותי באירופה היא בסיסית מאד. אפילו את תום קרוז ואת אנג'לינה ג'ולי שומעים מדברים בגרמנית או בשוויצרית.
בהיעדר ערוץ מעניין יותר, נעצרה בטסי בזפזופה על תחנת MTV. "אני מכירה את האישה הזו, מביה"ס בקונטיקט!" קראה בטסי בהתלהבות למראה אשה מפורכסת ומאופרת בכבדות, אשר רואיינה מתכננת מסיבת יום הולדת שש עשרה לבתה. שרוע בעייפות על המיטה, נאלצתי לצפות בדקות הקרובות בתכנית אווילית במהלכה חלקה נערה מתבגרת את ההתרגשות והרגשות מסביב להכנות למסיבת יום הולדתה השש עשרה. לא ארחיב ורק אומר כי: א. העבודה שמסביב וההוצאה הכספית עבור המסיבה עלו על אלו הכרוכות בהפקת מסיבת חתונה מפוארת, כולל מכונית BMW חדשה שקיבלה הילדה. ב. הודיתי לאל שארבעת ילדי אינם יכולים לצפות בתכניות אוויליות מסוג זה בביתנו (ואני יודע שאולי אצל חבריהם הם כן רואים) ושנערות מסוג זה אינן (אני מקווה) נחשבות כמודל לחיקוי בקרב חבריהם של ילדי בהושעיה.
עם הכריע הרעב את העייפות, ולמרות השעה המוקדמת יחסית, כיבינו את הטלוויזיה, גלגלנו עצמנו ממיטת המלון הנוחה ויצאנו לעיירה הקטנה לחפש מקום לסעוד בו ארוחת ערב. לאחר סיבוב בדיקת תפריטים התלויים בחזיתות המסעדות הספורות באזור, נכנסנו למסעדת Tauber. מסעדה ציורית ונקייה, ממוקמת בקומת הקרקע של בניין פינתי ברחוב הראשי, ומרוהטת בריהוט עץ כבד, שאנו היינו אורחיה הראשונים לאותו ערב. התיישבנו בשולחן פינתי, וכאשר המלצרית הסבירה באדיבות כי המסעדה נפתחת רק עוד 10 דקות (דיוק זה דיוק!) אך הסכימה שנשב בינתיים, ביקשתי ממנה להמליץ על בירה מקומית.
המלצרית הבלונדינית הגיעה עם הבירה המומלצת, וכיוון שהיא ואנחנו היינו היחידים במסעדה, פתחנו בשיחה. הסתבר שהיא בת ארבעים. ללא ילדים. לשוויץ הגיעה לפני שלוש שנים דווקא מברלין, שבגרמניה המזרחית לשעבר. לשאלותיי, אשר הפכו בהדרגה יותר ויותר חטטניות בהשפעת הבירה המקומית והסקרנות, סיפרה כי הגיעה לאזור בעקבות סיפור אהבה לחוואי מקומי, אותו פגשה בברלין. האהבה סנוורה את עיניה וגרמה לה לעזוב עיר סואנת ושוקקת חיים כברלין, לטובת מגורים עם אהובה השוויצי בחווה קטנה בבעלות משפחתו על פסגת הר בשוויץ. למרבה הצער להבות האהבה דעכו לאחר שנה, השגרה תפסה את מקומה, והיא נוכחה לדעת שנבצר ממנה להסתגל לחיי כפר שקטים וחד-גוניים, בהם התקשורת היומיומית היא בעיקר עם פרות וכבשים.
סיפרתי לה שאני בן קיבוץ מישראל, והצעתי כי לבטח ניתן היה לזהות קווי דמיון בין הקיבוץ ומזרח גרמניה הסוציאליסטית. "בכלל לא" ענתה בהחלטיות. "קיבוץ אפשר היה לעזוב ואנחנו לא יכולנו לצאת מגרמניה המזרחית. לא יכולתי לבקר במדינות אחרות". כאשר סיפרה לנו שחזתה בנפילת חומת ברלין כאשר הייתה בת תשע עשרה, שאלתיה: "ואיך היה להתבגר בגרמניה המזרחית?" ציפיתי לתשובה בעלת נימה שלילית גם הפעם. הופתעתי.
"אני גאה בחינוך שקיבלתי בנערותי, ושמחה שזכיתי להתבגר בגרמניה המזרחית!" השיבה המלצרית בנימה נחרצת. "חברי ואני חונכנו לאידיאולוגיה, לחשיבותה וכוחה של הקבוצה, לחתירה למען מטרה משותפת, להישגים בספורט ובמדע. חונכנו לערכים. היה לנו בשביל מה להתבגר. להבדיל מהחיים של הנוער במערב של היום, בהם הכול נסוב סביב החומר והכסף, מבלי ערכים בכלל.
כל זאת אמרה המלצרית בנחרצות ובהחלטיות, אך היה נדמה לי כי קו של עצב ומרירות משוך על פניה ומלווה את דבריה הנחרצים. שוב חשבתי על הקיבוץ של פעם ועל ההשוואה הקודמת שהצעתי. לא יכולתי שלא להיזכר שוב בילדותי בקיבוץ. באמת היו אידיאלים אשר לאורם חונכנו והתבגרנו. אמנם חלקם התבררו עם השנים כמנותקים ממציאות החיים הקיבוצית, ורבים מאלו שחינכו אותנו לערכים לא בהכרח הגשימו אותם בעצמם. אך בכל זאת ולמרות הכול, ובהשוואה לאלטרנטיבות, היו אלו חיים ערכיים.
קשה לחנך ללא ערכים. כאשר משווים את הסוציאליזם של מזרח גרמניה ואת (להבדיל) הסוציאליזם של הקיבוץ הארצישראלי, לתרבות ההדוניזם החומרני המיוצגת על ידי ה MTV, אולי בכל זאת הסוציאליזם עדיין לא אמר את מילתו האחרונה?
כאשר עמדנו לשלם את החשבון ולהיפרד מהמלצרית הסוציאליסטית-לשעבר שלנו, ביקשתי את רשותה לצלם אותה ולפרסם את סיפורה באחד ממאמרי. "בשום פנים ואופן לא!!!" היא השיבה בתוקפנות. "אל תהיה רשע!!!". קצת נבהלתי מתגובתה. היא הזכירה לי ספר מתח אותו קראתי לאחרונה, על המשטרה החשאית ברוסיה הסטאליניסטית. אינסטינקטיבית פזלתי לצדדים, מחפש סוכנים סמויים ואמצעי האזנה. ואז הבנתי שאמנם חלפו כבר כמה שנים, וחומת ברלין כבר נפלה, ואמנם נמצאנו בשוויץ, אך הרגלים ואמצעי זהירות של מי שגדל במזרח גרמניה קשה לעקור.
אז מה אמרנו על MTV?
יוני 2011
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה