יום שלישי, 11 בנובמבר 2014

יורה



יש בו משהו ביורה, בגשם הראשון בארץ ישראל. משהו מנחם, מעודד, מעניק תקווה. 

הגשם הראשון בישראל משמעותי עוד יותר לאחר קיץ כה יבש, סוער ואכזרי.  לאחר קיץ 2014. 

הגשם הראשון מסמן ומסמל את המעבר מהיבש, מהאפרורי, מהחשוף, מחד הקצוות ומהמבוקע, לירוק, לצבעוני, לרך, למעוגל, למפויס.

הגשם הראשון בישראל גם טומן בחובו הבטחה.

כאשר צעדנו אשתי ואני לאחר הגשם הראשון את צעדת שבת אחר הצהרים שלנו על הגבעות המקיפות את הושעיה, נזכרתי בדבריו של רבי נחמן מברסלב: "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל – האמן שאפשר גם לתקן. "  האדמה הגלילית הכהה הייתה עדיין חרוצה בבקיעי היובש של הקיץ, אך בין בקעיה כבר הנצו בסגול פרחי הסתוונית, כמו היו הן הילדות המפזרות עלי ורדים לפני הכלה הצועדת לחופתה בהכריזן: "הנה באה הכלה."

פרחי הסתוונית, עלי הרקפות הבוקעים את חגווי הסלע בגווני הירוק כהה, מרבדי העשב המתחילים לכסות את אדמת ארצנו, שרביטי הנרקיסים, העיריות, היקינתון ושאר פקעות פרחי החורף, מביאים בחובם תקווה ונחמה, אך גם עלולים לבלבל ולהסוות.

הטבע יודע לנחם אך עלול גם להונות.  מתחת לירוק ולצבעוני, לרך ולמעוגל, עדיין שוכנת לה אותה חלקת אדמה.  אותה פיסת ארץ.  באותו מקום.  תחת אותה פיסת שמים.  הגשם הראשון אמנם הגליד וכיסה מעט את צלקות הקיץ של 2014, אך מתחת הגלדים עדיין חיים ומדממים הפצעים.

הישוב הערבי כפר כנא שוכן מרחק זריקת אבן מהושעיה. לכפר היסטוריה עשירה לשלושת הדתות. בנצרות למשל, מפורסם כפר כנא כמקום הנס הראשון של ישו.  שם הפך ישו לפי המסורת הנוצרית מים ליין.  הכפר הוא תחנה חשובה ב"דרך הבשורה" מנצרת לכפר נחום.

הריגתו של חיר חמדאן מכפר כנא אשר תקף שוטרים ונורה על ידיהם ב-8 בנובמבר 2014, עוררה סערה ומהומות אלימות במגזר הערבי בישראל.  שורות אלו נכתבות בעיצומה של הסערה.  הסערה צמחה על רקע המתח העצום במגזר הערבי שהולך ומבעבע לו כמו לבה רותחת בהר געש פעיל.  לולא מתח זה היה האירוע בכפר כנא מסתכם בוודאי רק בהאשמת השוטר היורה בשיקול דעת מוטעה.  בגינו טוענים רבים בציבור הערבי כי דמם הוא הפקר.

ערבי במדינת ישראל נתון תחת מכבש של לחץ כמעט בלתי אפשרי: מצד שכניו היהודים והממסד הישראלי הוא נמצא תחת זכוכית מגדלת וחשד מוסווה או אפילו גלוי בנאמנותו.  האזרח הערבי בישראל עומד בפני קושי רב יותר מעמיתו היהודי בתחומי התעסוקה, האקדמיה והדיור.  מצד הציבור הפלסטיני השכן, עמו הוא קשור לעתים לא רק בשפה, היסטוריה ותרבות משותפים אלא גם בקשרי משפחה, הערבי הישראלי חשוד בשיתוף פעולה עם האויב ובחוסר הזדהות עם העם הפלסטיני וסבלו.  ומצד שלישי, על הציבור הערבי בישראל להתמודד עם אתגרי החיים, המחייה, התעסוקה, הדיור והביטחון שכל ישראלי נדרש להתמודד אתם.  המלחמה בעזה בקיץ 2014 רק העצימה את המתח, החשדנות והלחצים המופעלים על אזרחיה הערבים של מדינת ישראל.

אחד מהפירושים שנתנו חז"ל למילה "יורה" הוא: "(גשם) שמורה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס פירותיהן ולעשות כל צורכיהן". 'יורה' משורש: יר"ה, שמשמעותו: להורות, ללמד.  היורה, הגשם הראשון, מלמד להתארגן לקראת החורף, לסתום את נקודות התורפה הרטובות שדרכם יטפטפו הגשמים לבית.  היורה הוא גשם המהווה התראה ראשונה לקראת החורף.

אתגר השילוב והחיים ביחד של ערבים ויהודים במדינת ישראל כבר לא זקוק ל"יורה" ומלמד שיציגו ויחשוף אותו.  הוא כבר ברור ומאיים מזה זמן רב.  גשם היורה אשר בישר את תחילתו של חורף 2014 רק הוסיף וחשף בממטריו העזים את הניגוד בין האדמה המתכסה בעלווה ירוקה וצבעונית לאחר הקיץ המצמית, לבין עצביה הרגישים של החברה הישראלית, אותם הותיר הקיץ האחרון חשופים ופגיעים עוד יותר מתמיד.

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה